רוצה להיות מעודכנת?
אף אחד לא אוהב ספאם.
אז תדעי שאם אני כבר שולחת, עלה פוסט חדש או קרה משהו ממש מעניין.
* לא ייעשה שימוש בכתובת המייל לצרכים מסחריים כי הפרטיות שלך חשובה לי
כל אחד רוצה להרגיש נחשק.
כל אחד רוצה להרגיש מחוזר.
כל אחד רוצה להרגיש סקסי.
גם לבחור או לבחורה שהסביבה כבר דאגה לשקף להם שבראד או אנג'לינה הם לא יהיו בגלגול הזה, מגיעה זוגיות… אבל מה לעשות שכוח המשיכה (שנועד לצמצם את המרחק בין שני גופים זרים) הפועל על כוכב הלכת שלנו, עובד יותר על LOOK ופחות על FEEL.
בעולם שכולו חיות טורפות בשר המסתובבות כזאבים רעבים, היצר הקדמוני הוא 'קליק ראשוני' ולא החזק הוא השולט אלא מי שמצליח בפיד להתבלט.
Re-Start: מ- Off ל- On
כשהבנתי (והפנמתי) שזו הולכת להיות הזירה המרכזית שלי, היה לי קל יותר להגדיר את חוקי המשחק.
בעולמנו הטכנולוגי, לשמחתנו או לא, סדרי העולם הבסיסיים, הניאנדרטליים, לא באמת עברו אבולוציה מהפכנית כמו היצורים הפרוגרסיביים שאולי היינו רוצים לחשוב את עצמנו.
נכון לשנת 2019 ,הטורפים הם עדיין אותם טורפים (אוכלי בשר או טבעונים) ומרכז הפעילות העיקרי פשוט העתיק את מקומו מה- OFFLINE ל- ONLINE.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדירים המקרים שבחור מתחיל עם בחורה ככה סתם בבר או ברחוב או במה שאנחנו אוהבים לקרוא לו "החיים עצמם". זה כמובן עוד לא מונע מאיתנו להמשיך ולפנטז על להכיר ככה. למה? כי זו מנת אסקפיזם טהור ישר לוריד הצמא לאהבה.
בפנטזיה כמו בפנטזיה אני היא בעלת השליטה העיקרית ושם אני יכולה לביים לעצמי, לא רק את סצינת ההיכרות האולטימטיבית, אלא גם לכתוב את תסריט מרגש עם המילים המושלמות של מה שהייתי רוצה לשמוע ברגע קסום אחד. בקיצור, פנטזיה. נו, אתן יודעות.
אז אני לא אומרת שזה לא קורה והציניות היא ממני והלאה.
אני בטוחה שיש שם בחוץ סיפורי היכרות יפים ממש… אבל אני באופן אישי, פשוט לא מכירה אותם.
וכשהם כן מגיעים לאוזניי, זו לרוב היתה החברה של החברה של…
זו שבדיוק הכירה מישהו מהמם בתור לקופה בסופר
זו ששכחה איפה חנתה ובדיוק עבר בחור חמוד שעזר לה ומאז הם נוסעים יחד לעבר השקיעה
או זו שממש התמזל מזלה ועל הטיסה שלה היה בחור שהתיישב בול עם הרעיון שלה לחצי השני מהו, ובסוף גם לידה.
מרכז הפעילות עבר מה- Offline ל- Online
פותחת סוגריים
לא יודעת אפילו איך הגענו לזה, אבל בשיחת הטלפון הראשונה שלי ושל המיסטר, עוד לפני הדייט הראשון, עשינו תיאום גרסאות וצחקנו על זה שאם באמת יצא כאן משהו, סיפור ההיכרות שלנו לנכדים יהיה: לסבתא היה פנצ'ר וסבא היה האביר על אופנוע גדול ולבן שבא להציל אותה, העלמה במצוקה.
סוגרת סוגריים
אז אני לא אומרת שהאופציות הן לא שם בחוץ והלוואי ואחת מהאגדות על סיפורי ההיכרות האורבנים היתה מתדפקת על דלתי מבלי שתסתיים בתפוח מורעל… אבל כל עוד בעולם האמיתי אני זו שמודדת את הנעל שתחליק לי על הרגל כמו כפפה ולא פרינס צ'ארמניג, הבנתי שכדאי (וצריך) לעדכן את מערכת ההפעלה שלי ולעשות אדפטציה למגרש המשחקים החדש שהוא אמנם וירטואלי אבל עם כאב מאד מציאותי. אז מה לעשות, הרוב הצביע ברגליים ועבר לשחק תופסת ומחבואים מאחורי המקלדת… ובמחבואים כמו במחבואים, אסור לדגור על הביצים.
רגע של פסיכולוגיה בגרוש:
במבט לאחור אני מבינה, שההכרה בעובדה ששדה המוקשים הזה הופך להיות מגרש המשחקים הראשי שלי, היתה תהליך הכרחי שהייתי צריכה לעבור – לעכל ולהחדיר את זה טוב טוב לתודעה שלי (עם כל הצער שבדבר) על מנת להוריד את זה בפועל למעשים. ולמה התהליך הכמעט שקוף הזה היה כל כך משמעותי בעיני?
כי בדרך בה ההגיון שלי עובד, אני צריכה קודם לעבד את הדברים לוגית. אני צריכה שזה יתיישב במוח שלי כאילו היה זה חומר מילוי שנכנס וממלא את החריצים במקומות הנכונים ובסופו של דבר הופך להיות חלק טבעי מהצורה. כל זה, כדי להיות מוכנה נפשית להשקיע את מה שצריך להשקיע (מאמץ, מחשבה, זמן…) ולהבין שזו הסיטואציה כרגע ומהי תוכנית הפעולה שלי. בקיצור, Re-start.
Miss M
על הנראות האונליינית שלך, מוזמנת לקרוא בפרק הבא
אף אחד לא אוהב ספאם.
אז תדעי שאם אני כבר שולחת, עלה פוסט חדש או קרה משהו ממש מעניין.
* לא ייעשה שימוש בכתובת המייל לצרכים מסחריים כי הפרטיות שלך חשובה לי
