רק עוד דייט אחד – חלק א'

את בדייט, לא ראיון
אני לא שופטת את הבחור לפי מה שיכול לקרות (או לא) בעתיד.
אני לא שופטת את הבחור לפי כל הדושבגים שהחתימו אצלי דרכון לפניו, והכתימו גם את נשמתי על הדרך – זה לא פייר כלפיו, ובעיקר כלפיי – מי הם בכלל שאתן להם להרוס משהו טוב אולי שקורה לי ממש עכשיו?!
ובעיקר, אני לא שופטת את הבחור עוד לפני שנתתי לעצמי הזדמנות להכיר. אותו.

ומה זה אומר לתת לעצמך הזדמנות להכיר?
תאמיני או לא, זה אומר אשכרה להתעניין בו…
למשל, לראות אם יש לכם תחומי עניין משותפים, לשמוע אותו מספר על עצמו ולהבין מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. לראות אם יש לו מה לחדש לך, או אם הוא משעמם תחת ואין מצב שאת יכולה להעביר איתו שיחה של שעה בכיף… ממש לנסות להכיר את יודעת… (וזה צריך להיות הדדי מן הסתם, אף אחד לא רוצה לשבת בדייט ולשמוע את הצד השני מדבר… בעיקר על עצמו).

איך שאני רואה את זה, משיחה דרך סיפורים אפשר ללמוד כל כך הרבה יותר על הבנאדם מאשר ב"ראיון עבודה". יותר מזה! "דייט ראיון", היה המדד החזק ביותר עבורי שיש כאן חוסר התאמה, כי השיחה לא זרמה או התגלגלה באופן טבעי.

הרי מתוך הסיפורים שלו, שלי, גם ככה יעלו הדברים שכל אחד מאיתנו היה רוצה לדעת כמו: מה הוא-אני עושה בחיים, תחביבים, דברים שאוהבים יותר או פחות, תכונות אופי מסוימות ועוד… זה יעלה באופן טבעי, אז למה להרוס את חלקת אלוהים הטבעית האחרונה שאולי נשארה מתוך כל המכאניות הזו? הרי "להכיר באופן טבעי" זה מה שרובנו היינו רוצים, לא? אני לא צריכה "לראיין" אותו, כדי לדעת לקרוא בין השורות – אלא אם אני מחפשת מועמד לתפקיד "המפרנס", ואז אנחנו בסיפור אחר לגמרי, שאותי באופן אישי פחות מעניין.

————————————————————-
סיפור שהיה:
בדייט הראשון שלי עם המיסטר גיליתי עליו הרבה דברים (שלא בהכרח רציתי לגלות) ושממש לא הופיעו בצ'ק ליסט שלי (בואו, לכל אחת עדיין יש סוג של צ'ק ליסט, עם כל הכבוד להתייפיפות).
גיליתי שהוא Biker, ולא סתם Biker אלא מהסוג הכבד Biker, עם טיולי אופנועים ואאוטפיט מלא Biker וכל השאבאנג (OMG #1).
גיליתי גם שהוא מעריץ מספר אחד של ביבי שהוא איך לומר… פחות הטעם שלי בפוליטיקה
(OMG #2 – אני תמיד טוענת בפניו שאם יום אחד ניפרד, זה יהיה על רקע חילוקי דעות פוליטיים בלתי ניתנים לגישור. בינתיים שרדנו יפה שתי מערכות בחירות טפו טפו, למרות דיונים סוערים ששמעה כל השכונה בערך).
אבל… גיליתי גם שהוא טוב לב ואכפתי ורגיש לסביבה (דרך סיפור של: איך דאג לקולגה שלא נלחמה על עצמה להעלאה בשכר).
גיליתי שהוא אוהב לחיות את החיים הטובים (כמוני).
גיליתי שהוא אפילו סוג של פאשניסטה (בקטע טוב)…
בקיצור גיליתי. גיליתי בנאדם שהיה לי ממש כיף ומעניין ומצחיק איתו.
אבל קודם הייתי צריכה כאמור, להיות שם (אבל באמת) כדי לאפשר לעצמי להכיר (אבל באמת).

* אגב( #1) בדייט הזה או באחד הראשונים, ואני לא זוכרת באיזה הקשר, המיסטר סיפר לי על מישהי שיצא איתה, שאמרה לו, או יותר נכון הודיעה לו ש: "אם נתחתן אתה תחליף לרכב נכון?!"
הם יצאו "כבר" חודשיים והיא כבר עשתה חישובים קדימה, תוך שהיא מכופפת ו"אונסת" אותו לתוך התמונה המושלמת שיש לה בראש. בקיצור, כולנו יודעים איך זה נגמר – לא בגלל המקרה הפרטני הזה מן הסתם, אבל אם את מוצאת את עצמך מצחקקת בזמן קריאת שורות אלה, כי אולי זה נשמע לך מוכר, אז תדעי שככה זה נשמע מהצד השני.

** אגב( #2) אני? אופנוען? חובב ביבי? אני??? אני??? על הנייר (וגם במציאות), אלה דברים שבחיים לא היו עוברים אצלי סלקציה.
מזל שלא עצרתי שם והמשכתי לגלות פינות נסתרות שבצילן נפלתי מוכת סחרחורת, אחרת כולנו יודעים שגם לסיפור הזה, היה סוף אחר לגמרי.
סוף סיפור.
————————————————————-

התזכורת לעצמי היתה כזו:
כל מה שאת צריכה לשאול את עצמך בסוף הדייט הוא: האם היה לי מספיק כיף ונחמד לדייט נוסף?
לא מדע אטומי, שאלה פשוטה של כן או לא.
אם התשובה היא 'לא' חד משמעי, לא למשיכה הפיזית ולא לדייט נוסף, אז התשובה היא ברורה.
אם אני לא בטוחה ולא סגורה על עצמי, כי סה"כ זרם נחמד, והיה לנו הרבה על מה לדבר, ודווקא כן יש לו פרצוף חמוד גם אם לא רציתי להסתער עליו ולצלול לתוך נשיקה סוחפת שכולה סצינה מאיזו קומדיה רומנטית שראיתי פעם, הלכתי על האופציה של: השלם אולי גדול יותר (וטוב יותר) מסכום חלקיו. למה? כי אין טעם (כרגע), להעסיק את מוחי ולדון ולדוש ולבחון בפינצטה כל דבר קטן שהיה יכול למצוא חן בעיני או לא – אני מסתכלת על התמונה השלמה. גם אני כנראה לא מושלמת (למרות שברור שאני כן ;)).

הנעלם הגדול
הפנטזיה הו הפנטזיה וכמה שאנחנו, בני האדם, מסרבים להרפות מהמרדף אחריה.
למרות שאין לה אחיזה במציאות
(ומי שחושב ככה – Think again!)
למרות שהיא שמה לנו מקלות בגלגלים
(בחיים האמיתיים)
למרות שהיא עוד לא הוכיחה את עצמה
(?still date much)
למרות שאנחנו אמורים להיות כבר יותר חכמים מזה… אנחנו אוהבים להתעטף ולהתכרבל בחיקה כמו שמיכה חמה ומפנקת.
כמו אחרון עכברוני המעבדה בלופ אינסופי של מעגל קסמים – שבתרגום חופשי מאנגלית אגב נקרא 'מעגל אכזרי', ולא בכדי.

אני טורחת לחזור על זה שוב ושוב, כי אני יודעת שזה היה המכשול הגדול שלי, ואני מאמינה שזה עקב אכילס של הרבה מאיתנו – החיפוש הנואש אחר אותה תמונה של "הבחור המושלם" שיש לנו בראש.
תבינו, אני בעד חלומות… גדולים ושאפתניים ככל שיהיו. לי בעצמי יש כאלה.
אבל… ההבדל הדרמטי בין ללכת ולהגשים את החלום שלי (בקריירה או התפתחות עצמית או מה שזה לא יהיה), לבין להכיר את בחור חלומותיי הוא: שהראשון תלוי אך ורק (ובהכרח) בי, והשני… השני מכניס גורם נוסף למשוואה (בנאדם =X?), שעליו אין לי שום שליטה.

לדוגמא: אם אחד החלומות שלי הוא לדעת לנגן על פסנתר, המטרה היא ברורה והצעדים להשגתה גם – לחפש מורה, לדאוג שיהיה לי תקציב, לקנות פסנתר, לקנות מחברת תווים, לבחור שירים ויצירות, להתחיל ללמוד, להתאמן ולבסוף – לנגן.

להבדיל, אם אני רוצה להשיג את בחור חלומותיי, המטרה היא כביכול ברורה ויש לי אפילו חזון ברור של מיהו אותו בחור בדיוק… אז איך אני משיגה אותה? בואו נשחק ב'כאילו' לרגע:
יש לי תמונה מאד ברורה בראש של הבנאדם שאני חושבת שאני צריכה להיות איתו (שאולי בפועל לא באמת מתאים לי, אבל נעזוב את זה כרגע). נגיד גם, שאני יודעת באילו חוגים ומקומות אני צריכה להסתובב כדי להכיר את החיה הנדירה הזו. נגיד שאפילו הכרתי אותו ונגיד שאפילו נתחיל לצאת.
מי מבטיח לי כאן שהמטרה תושג?
זה שאני יוצאת לדייט עם "מיסטר רייט", עוד לא אומר שאותה בועת פנטזיה, לא תתפוצץ לי בפרצוף ברגע שאתחיל להכיר אותו, כיוון שבמשוואה הזו יש המון נעלמים – החיבור בינינו, הטיימינג (הוא בכלל "לא מחפש" מערכת יחסים כרגע), התנגשות בין תכונות אופי מסוימות, גילוי של דברים (משמעותיים!) שפחות אהבתי לשמוע… כל כך הרבה נעלמים, שכבר איבדתי כל יכולת לשלוט או לנהל את הסיטואציה, מהסיבה הפשוטה ששום דבר כאן, לא תלוי מאה אחוז בי.

זה לא תלוי בי, או ברצון שלי, או בחזון שלי של איך הדברים אמורים לקרות – נכיר ואז קרן פנס הרחוב תאיר על פני בזוית מסוימת, ונתאהב בטירוף, והוא לא יבין איפה הייתי עד היום, ויאמר שאני בדיוק המושלמת שלו, והוא יסתכל עלי כאילו אני גלידה והוא הכפית, ונעבור לגור יחד, ונבנה את הקן הקטן שלנו, והוא ילחש לי שיהיו לנו ילדים יפים, ויפתיע אותי יום אחד בחופשה מפנקת עם טבעת יהלום נוצצת, ואני אקפוץ עליו ואגיד "ברור שכן", ותהיה לנו חתונה מהממת במסיבה מטורפת בחמישי או שישי על חוף הים בשקיעה ונעשה את אותם ילדים יפים ונזדקן יחד באושר ובעושר, בחולי ובעוני עד עצם היום הזה. איימן סיסטר.

ניצוצות של אהבה
"אני לא בטוחה שזה זה"
"לא היו לי פרפרים בבטן"
"לא הרגשתי זיקוקים למרות שהיה ממש נחמד"

דייטינג (לצערי) זה כבר לא משהו שפשוט קורה היום – זו סצינה נטולת רגש, טכנולוגית, קרה ומחושבת, שהפכה את כל העניין למעין דבר טכני שכזה. כהות החושים שהתפתחה אצלי עקב זה, גרמה לי לחשוב לעיתים שזהו, הלב שלי נאטם סופית, אני כבר לא מסוגלת להתרגש מדייט או להרגיש בכללי. גם כשהגעתי לדייט הראשון עם המיסטר, זו לא היתה איזו התאהבות מטורפת ממבט ראשון. אחרי הכל, כמה התאהבות מטורפת יכולה כבר להיות לשני אנשים זרים, שקבעו באופן רנדומלי למדי להיפגש באמצע הרחוב, ובשעת לילה כדי לדבר קצת ולהכיר. אז מה אם התלבשנו יפה…

זה שלא הרגשתי בום אדיר בבטן או רטט בלב – לא אומר שלא ארגיש.
זה  שלא עלה לי מאפס לחמשת'לפים בשניה – לא אומר שזה לא יעלה (ובמקרים שזה כן עולה מבחינתי זה – easy come easy go, מגיע לפיק מהר מאד ו(לרוב) חוזר כלא היה לנקודת האפס).  
זה שלא רציתי "לאנוס" אותו כבר מהרגע הראשון – לא אומר שלא אחכה ואתרגש לרגע (וברגע) שנשכב. החיפוש אחר אותו רגש מיידי שיגיד לי אם 'כן' או 'לא' הוא אבסורדי כמעט. 

הניסיון להגדיר באמצעות פרפר משתולל בבטן לעומת "סתם פרפר נחמד", האם האדם שעומד מולך מתאים לך או לא, הוא פשוט לא נכון בעיני, ומי שמחפש את אלה (גברים או נשים), הם קצרי ראיה שלא מסוגלים להביט מעבר לפינה ולראות את התמונה הגדולה – רצים למרחקים קצרים ונשארים עם הרבה "זבנג וגמרנו", או בעיקר, הרבה טעם מריר.

בין אם הם עושים זאת במודע או לא, אני בספק אם הסיפוק המיידי הזה, יהפוך יום אחד מ-גולם (דייט קטן וכייפי) לאותם פרפרים לבנים בבטן שהיו רוצים אולי להרגיש (תשאלי את עצמך האם את כזו).
למה? כי לפני שאני מדברת על רגש, אני מדברת על התאמה.

איך אני באמת יכולה לצפות להתאהב במישהו עוד לפני שהכרתי אותו?
משיכה פיזית?
קורות חיים שמתיישבים בול עם מה שאני מחפשת?
ואולי גברת אינדיאנה ג'ונס צריכה לעדכן את ההגדרות של חיפושיה הארכיאולוגיים לגבי אותו אוצר אבוד, שמעולם בעצם לא היה קיים…?

המשך יבוא…
הפרק הבא: רק עוד דייט אחד – חלק ב'.

Miss M