לוקיישן לוקיישן

*מילה על גיוון, כי כמה אפשר כבר לשבת בברים…
עשיתי. ראיתי. ניסיתי.

הייתי בדייטים על כוס קפה בשבת בבוקר, הייתי עם בקבוק יין ושמיכה על החוף, הייתי בהליכה יחד בפארק, הייתי ב…
אני אתן לעצמי את הקרדיט ואומר שבתקופת ההתנסות (הארוכה) של המערב הפרוע שהייתי בו לפני שניסחתי לעצמי את כללי האצבע שלי, באמת באתי בראש פתוח (מעבר לזה שזה גם עניין של העדפות אישיות, מצב רוח ואפילו מזג אוויר). הסיבה שכשחזרתי למשחק (אחרי הפסקה ומחיקה של כל האפליקציות) העתקתי את הדייטים בעיקר לכיוון הברים המקומיים הייתה בעיקר פונקציונליות של זמן שהקצבתי לטובת הדייט (בחלק הבא), של נוחות, זמינות, ניידות ושטחיות הלקוחה מעולם הפרקטיקה: אאוטפיט מנצח ולוק קז'ואלי אך נוצץ. 

** באופן טבעי, סצנת הדייטינג הפעילה והחזקה ביותר חיה ונושמת בגבולות הגזרה של עיר ה'רשע והפשע' ואני לגמרי מבינה שלא כולם הם תושבי תל אביב ויש חיים מחוץ לעיר. כיוון שרק על עצמי לדבר ידעתי, אני מודעת לעובדה שזה אולי לא נכון לכולם, אבל בהחלט אפשר לעשות את האדפטציה הלוקאלית, כל אחד בהתאם לצרכיו.
אני באופן אישי הגדרתי בחורים במרחק של עד 25 ק"מ ממני מכמה סיבות: 

1. הייתי מספיק כנה עם עצמי כדי לדעת שזה לא בשבילי עכשיו לעלות על אוטו ולנסוע חצי שעה לכל כיוון (ועוד לא דיברתי על העובדה שאין לי לאן לחזור אם אני מזיזה את הרכב בערב, אלא אם זו חניה באדום לבן, בעיקול, על מעבר חציה, על עמוד).
2. כהכללה גסה, בחורים שאוהבים ונמשכים לאוויר המזוהם של ת"א, הם כנראה טייפקאסט של אנשים שהמכנה המשותף איתם יהיה רחב יותר, מה שנותן מבחינתי בסיס לנקודת פתיחה טובה יותר. 
3. אני סנובית, תל אביבית עצלנית שלא כל כך מעוניינת לזוז מהריבוע התל אביבי שלה. מודה. 

ולקינוח, תזכורת על שיפוט לפי מעשים, סוף מעשה בסיפור תחילה:
הפעם הראשונה שאני והמיסטר דיברנו בטלפון כדי לקבוע להיפגש היתה ביום ראשון.
ולמה אני זוכרת את זה? 
כי אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא טס מהעבודה ויחזור בחמישי, אז אפשר לקבוע לסופ"ש.
כששועלת קרבות ותיקה כמוני שומעת דבר כזה, ותוסיפו על זה את העובדה שלא נחתתי בטינדרלנד אתמול,
הדבר היחיד שהיה נשמע לי הגיוני לומר באותו הרגע היה: "סבבה, דבר איתי כבר כשתחזור ונקבע".
אני זוכרת גם שאיך שסגרתי את השיחה, העברתי אותו ל-'תיקיית החולפים עם הרוח' בראש שלי.
והנה, יום חמישי הגיע ואיתו שיחת טלפון מפתיעה (לא מאראלה, אבל פיס לגמרי).
האמת, הופתעתי. מאד.
למה?
כי זה לא שהסתמסנו במהלך השבוע והשיחה הבודדה שכן היתה לנו לא נחרטה בי באופן יוצא דופן.
ליתר דיוק היא הסתיימה בעיקר עם אפס ציפיות בצד שלי, כי מי כמוני יודעת כמה דברים יכולים לקרות בשבוע (בטח אם אתה גבר בודד או משועמם בארץ זרה), אז אין טעם לפתח ציפיות ולהתאכזב. הוא מסתבר, זכר. 
עובדה.
הוא התקשר.
וקבענו.
ובסוף
אפילו,
נפגשנו.
כל סוף הוא התחלה חדשה…
לא ככה? 

 Miss M