דייט אחד בשבוע (החלטת יסוד #1)
לא רוצה לעבוד בדייטינג, לא מתכוונת לעבוד בדייטינג אבל יודעת שצריכה לעשות את המאמץ לצאת לדייטים (למרות שזה שיט), כי מה לעשות שחלק מהעניין זה אשכרה לפגוש את הבנאדם.
לכן, אפשר (ורצוי) להשתדל ליהנות מהדרך או לפחות לנסות להפחית את הסזיפיות שבעניין… ואם כבר החלטתי שאני רוצה ליהנות, אז גם להיות ריאלית ולהבין שעם כל העבודה והחברות וכל המסביב שנקרא החיים שלי, אני צריכה גם להבין את יכולת ההכלה שלי (כמותית), לכל האנשים הטובים יותר או פחות שאפגוש באמצע הדרך, ולהגדיר לעצמי יעד שאני יכולה לעמוד בו נפשית.
אחרי הכל, לוקח זמן לייצר דייט נורמלי: עד שיש מאצ', עד שעונים לי (אם בכלל), עד שקצת מדברים או מסתמסים, עד שמתאמים… בקיצור, לוקח זמן.
עם כמה שזה לא רומנטי לחשוב כך, נתתי ל"דייט פקטורי" שלי יעד שבועי.
לא התייחסתי לזה כ"עבודה", כמו אל משהו שצריך לקרות.
דייט אחד בשבוע.
לא רוצה יותר, לא רוצה פחות.
רוצה דייט בשבוע.
הקול שהולך תמיד איתי
דאגתי להכין את עצמי לעובדה שזה עלול להיות תהליך ארוך של הרבה דייטים ראשונים-יחידניים ולכן, כגישה, אמרתי שאני באה קודם כל להכיר בנאדם. בנאדם חדש. ואני אוהבת להכיר אנשים חדשים (לרוב).
כחלק מתפיסת חיים כללית, אני די בטוחה שאני יכולה ללמוד משהו מכל אחד שנכנס לחיים שלי, גם אם זה מפגש חד פעמי לדרינק של שעה. זה יכול להיות משהו על עצמי, אנקדוטה מעניינת או נקודה למחשבה ואולי גם פשוט לזהות תכונת אופי שאוכל או לא לחיות איתה בשלום. בקיצור, משהו חדש.
וזה לא פקטור של האם הוא יפה או מכוער או חכם או גבוה.
את המחשבה הזו גם ארזתי איתי בדרך לכל דייט שיצאתי אליו.
אני פוגשת בנאדם חדש, ולו לזמן קצר.
אל תחשבו לרגע שלכל דייט יצאתי בצעדי דילוג קלילים מהבית. בואו, אני עדיין לא חיה בלהלהלנד.
לפעמים, גם עלי עבר יום לא משהו, לפעמים גם לא היה לי כוח להתארגן ולהיות 'יפה ונחמדה' עכשיו ולפעמים יצאתי עצבנית או בחוסר חשק… אבל כשכבר התחלתי ללכת לכיוון, ניסיתי להרגיע את עצמי עם שיר שעושה לי כיף בלב או, השתעשעתי במחשבה על 'איזה שיעור ייכתב הפעם בדברי הימים של היסטוריית טינדרלנד הפרטית שלי' או פשוט ניסיתי להזכיר לעצמי שאני ממש רוצה להכיר מישהו וזה חלק מהתהליך שהתחייבתי אליו (בפני עצמי) כשהייתי במצב של הכרה ומחשבה צלולה.
המשהו הגדול הזה שאני הולכת (ליטרלי) לכיוונו שווה לי יותר מרגע אחד קטן של באסה.
בקיצור, בימים כאלה, עבדתי על לשנות גישה כל הדרך לקופה (השארתי הרבה מחשבות על מדרכות תל אביב מסתבר).
להגיד שקול ההגיון תמיד עבד לי? לא.
לא תמיד הצליחו קול ההגיון וחוזק המחשבה שלי להשתלט על רגשות חוסר החשק שהציפו אותי בימים מסוימים. מנסיוני, רגש חזק מהגיון.
היו פעמים גם שחוסר החשק שלי נבע מזה שפתאום ממש לא התחשק לי על הבחור וממש לא הבנתי למה הכנסתי את עצמי לדייט הזה. אחרי הכל, אני לא מאמינה בלצאת לדייטים בכוח או רק כדי לסמן וי ש- 'הנה אני אקטיבית בעניין' (זה כמו לחפש עבודה ולשלוח מלא קו"ח באתרים ולהרגיש טוב עם עצמך שאתה "אקטיבי"… בעיני זה יותר אקטיביזם של סימון וי מאשר חיפוש אמיתי).
מצד שני, אני גם לא מאמינה בלבטל למישהו ברגע האחרון. יש מינימום של כבוד הדדי לצד השני (ברמת הבנאדם) וכך גם הייתי רוצה שינהגו בי. אז אם כבר מצאתי את עצמי בסיטואציה כזו, הזכרתי לעצמי שזה כבר קורה אז לפחות לנסות ליהנות.
אני יכולה ללמוד משהו מכל אחד שנכנס לחיים שלי
סיפור על שיפוט מהיר ועצבני, על רצון לבטל ברגע האחרון ועל קול ההגיון, או במילים אחרות… הדייט הראשון שלי ושל המיסטר: זה היה יום שישי, יום מעולה מבחינתי לדייטים כי מי באמת יוצא ביום הזה… אני וקפטן אמריקה סיכמנו על להיפגש עוד כשדיברנו בחמישי וסגרנו על סביבות תשע וחצי-עשר (אמרנו שנהיה בקשר), שעה סבירה לדייט סה"כ.
לי, כמו בכל שבוע, היתה ארוחה משפחתית ב- 7 בערב, וכמו הפריק קונטרול שאני כבר היה לי תכנון שלם וברור לערב: נבוא, נאכל, אחתוך מוקדם, 30 דק' נסיעה חזור + למצוא חניה, 15 דק' החלפת בגדים והתארגנות, 7 דק' הליכה לכיוון.
אמנם לא דיברנו (יעני, הסתמסנו) כל היום, אבל היה לי ברור שהדייט שלנו על ON ושנפגשים.
הצד שלה:
18:00 – עוד לא סימס אבל חשבתי שעוד מוקדם והכל טוב.
19:00 – עדיין דממת אלחוט.
19:30 – מתחילה להתעצבן… אני צריכה לדעת מה קורה ואיפה אני עומדת כי בתשע גג אני כבר צריכה להתחיל להתניע לכיוון ת"א.
19:45 – שום הודעה על צג הטלפון והעצבים שלי כבר משתוללים. אני בדיוק אחרי סדרה של כמה ששיחקו לי אותה "הנעלמים" באפליקציה ועכשיו הבחור הזה הולך לתקוע לי ברז בזמן אמת?! יוצאת החוצה למרפסת עם סיגריה, מצית ואצבע חמה מאד על ההדק, יושבת וחושבת מה אני הולכת לכתוב לו ואיך הוא הולך לחטוף עכשיו גם בשביל כל הקודמים לפניו.
19:50 – מקלידה בטירוף. מוחקת ומקלידה, אבל בטירוף!
לא זוכרת מה בדיוק כתבתי אבל רוח הדברים היתה: "אם לא מתאים לך להיפגש, יכולת פשוט לומר ולבטל, בזמן! למה למרוח אותי, מה הבעיה פשוט להיות גבר ולומר, לא בא לי, לא מתאים לי. הכל טוב. מבחינתי לא נפגשים היום או בכלל." כזה, רק בעצבים.
20:00 – מצאתי את המילים המושלמות להודעה ארסית במיוחד. יושבת ומסתכלת על הטלפון, לוקחת שאכטה של "אני מבסוטה מעצמי על הניסוח" ותוהה האם לשלוח את ההודעה או לא. בחיי שאני לא יודעת מה עצר מבעדי פשוט ללחוץ על Send באותו הרגע.
אולי היתה זו רוח הקודש ואולי היתה זו ההכרה שחזרה אלי לרגע אחד של שפיות.
מה שאני כן יודעת זה שלא שלחתי בסוף את ההודעה כי אמרתי לעצמי שזה לא בכבוד שלי לכתוב דבר כזה, זה לא הפיתרון האלגנטי שייצג אותי נאמנה לשפוך את התסכול המצטבר שלי בהודעת שטנה משוייפת היטב ואני לא רוצה (או מתכוונת) להיות איזו ממורמרת אחת – מאד פחדתי ליפול לקלישאה הזו – הכרתי כמה כאלה וממש לא רציתי להיות כמותן.
הסתכלתי שוב על הטלפון, סגרתי אותו בעצבים והספדתי בלב את הערב הזה רק כדי לחזור פנימה עם זנב מקופל בין הרגליים (אחרי שהצהרתי מבעוד מועד שאני יוצאת מוקדם יותר), כדי להמשיך לשבת עם כולם ולחייך כאילו כלום.
וכל הזמן הזה…
הצד שלו:
20:30 – הודעה נונשלנטית על הצג מהאדון בכבודו ובעצמו: "מה קורה, הרגע קמתי. אז איפה ומתי בא לך להיפגש?"
אני:
ברטרו-פרספקטיבה, אני לא יודעת למה עדיין בחרתי להיפגש איתו. אני כן זוכרת שההתנהלות הכללית שלו הותירה רושם של "רציני" והיתה חמודה, ונכון שזה לגמרי לא לעניין שיצר קשר רק עכשיו (ולא בצהריים נגיד), אבל החלטתי לאסוף את עצמי מחדש, להתאפס ולהמשיך בתוכנית כרגיל (לבנאדם שאני מאד קשה לעשות group-Re ,במיוחד אחרי שאני כבר שעה וחצי אוכלת סרט ואחרי שעשו לי קצר בלו"ז. זה משבש לי את המערכת שכבר מתוכנתת בראש לערב אחר ולא היה לי קל לנתב את עצמי מחשבתית בחזרה למסלול המקורי) כי הרצון והצורך שלי לזוגיות באים לפני ארוחת ערב משפחתית עם כל הכבוד.
אז אמנם הלכתי בדרך לדייט עם פרצוף קצת חמוץ וסקפטיות מסוייגת (בכל זאת בנאדם), אבל אני זוכרת שכל אלה חלפו עם הרוח כשהוא נופף לי לשלום מצידו השני של הכביש… ולא כי היתה זו 'אהבה ממבט ראשון', ממש לא. לא יודעת לשים במדויק את האצבע, אבל משהו בו שידר לי שאכלתי והאכלתי את עצמי סרט על לא כלום ושפטתי אותו עם כל ההיסטוריה והמטען של כל הקודמים לפניו כשהוא… הוא בא נקי. פשוט לדייט, פשוט להכיר אותי.
לסיכום, בראייה כללית אני באמת חושבת שהגישה הזו הפכה את חווית הדייטינג המשמימה והסזיפית לקצת יותר קלילה ונעימה. אעז לומר אפילו, שכמעט ולא זכורה לי חווית דייטינג ממש גרועה מרגע שאימצתי אותה… כי גם אם הבחור לא היה בדיוק מה שחשבתי או קיוויתי שיהיה, משהו משם לקחתי, ואז זה לא היה בזבוז זמן טוטאלי… וזה מבחינתי, כל ההבדל.
* אגב, לא מיקבלתי (בניגוד לעבר).
לא מיקבלתי גם מהסיבה שקצת קשה למקבל אם אני יוצאת רק לדייט אחד בשבוע ומה גם, שהבנתי שאם אני ממקבלת אני לא באמת נותנת צ'אנס אמיתי לבחור שיושב מולי כי אני כבר מכינה את אופציה ב' (גם אם באופן לא מודע). מה שכן, אם יצאתי עם מישהו לדייט והיה כיף ורצינו להיפגש שוב באותו השבוע, זה לגמרי "חוקי".אז קחו נשימה עמוקה וקחו הכל כהמלצה, השימוש על אחריותכן 🙂
Miss M
אף אחד לא אוהב ספאם.
אז תדעי שאם אני כבר שולחת, עלה פוסט חדש או קרה משהו ממש מעניין.
* לא ייעשה שימוש בכתובת המייל לצרכים מסחריים כי הפרטיות שלך חשובה לי