רוצה להיות מעודכנת?
אף אחד לא אוהב ספאם.
אז תדעי שאם אני כבר שולחת, עלה פוסט חדש או קרה משהו ממש מעניין.
* לא ייעשה שימוש בכתובת המייל לצרכים מסחריים כי הפרטיות שלך חשובה לי
פילטרינג (הנחת יסוד #1)
כשהבנתי שאני באמת מוכנה ושכנראה אונליין דייטינג זו הדרך העיקרית שיש לי להכיר כרגע (הכרה כואבת בפני עצמה, כי כמו הרוב גם אני תמיד פינטזתי על להכיר מישהו מהחיים עצמם), הבנתי שכדי להתמודד עם כל העניין והתהליך – בעולם הפיקציה של האונליין דייטינג, ים האפשרויות הבלתי מוגבלות (כביכול) – אני חייבת להמציא לעצמי איזשהו מנגנון פילטור (שלא קשור או תלוי אפליקציה כזו או אחרת) כדי לסנן את הלא רלוונטים כמה שיותר מהר ובכמה שפחות מאמץ.
זה משהו שממש הגדרתי לעצמי כדי לא לבזבז זמן יקר ואנרגיות על האנשים הלא הנכונים, כדי להפוך את החוויה למהנה יותר (שלא ירגיש לי כמו לעבוד בדייטינג) ובכלל לייעל את התהליך אחרת אלך לאיבוד. לאט לאט מנגנון הסינון הזה הלך והשתכלל וחלק מהתובנות מובאות כאן.
חוק המספרים הגדולים (הנחת יסוד #2)
הבנה שהיתה קריטית בעיקר ברמת הפתיחות וההכנה האישית שלי. הבנתי שכמו שהם יורים לכל הכיוונים, כך גם אני צריכה לבוא יותר פתוחה. אני לא יודעת מה יגיע ולא רוצה לפספס הזדמנויות טובות בגלל חוסר גמישות מחשבתית ותפיסות שלא בטוח שהן נכונות (לא הוכיחו את עצמן עד אז) . הבנתי שככל שאבוא ביותר אינטראקציה עם יותר בחורים, כך יהיה לי ברור מה מתאים יותר או פחות ואצבור יותר נסיון בחידוד הפוקוס וה- Fine tuning.
רוצה לעודד ולומר שלשמחתי לא "עבדתי" בלדבר עם עשרות בחורים ולא יצאתי לאינסוף דייטים כיוון שהרבה נפלו כבר בשלב הראשוני (על פילטרים שונים בהמשך), אבל ההבנה שמדובר כאן בחוק המספרים הגדולים בהחלט עזרה לי מחשבתית לבוא בראש הרבה יותר פתוח וליהנות (קצת יותר) מהדרך כי הכנתי את עצמי לזה שזו יכולה להיות דרך ארוכה ומפרכת, אבל אחת כזו שאני מוכנה ורוצה ללכת בה כי זה חלק מהמשחק.
* בפועל אגב, עד שהכרתי רישמית את המיסטר, הדרך הארוכה שהתכוננתי אליה לקחה הרבה פחות זמן משצפיתי (חודשיים בערך), אבל אני סופרת חודשיים מהרגע שהחלטתי שאני באמת רוצה ומוכנה. לא החשבתי כאן את החודשים והפעמים הקודמות שיצאתי לדייטים ומחקתי את האפליקציות והתקנתי מחדש ולקחתי פסק זמן וחוזר חלילה. כל החודשים הללו היו שכר לימוד של אכזבות ונסיונות כושלים ופלירטים חסרי עתיד רק כדי להרגיש קצת (ללכת עם ולהיות בתכלס בלי) והחזרה הכואבת לנקודת האפס ו… שכר לימוד יקר ומתסכל, אבל השכלתי, אז מניחה שגם השתלם בסוף.
אני לא יודעת מה יגיע ולא רוצה לפספס הזדמנויות
מעשים, לא דיבורים (כלל ברזל)
אחד השיעורים הכי הכי גדולים שלמדתי ולקחתי לעצמי – לשפוט אנשים לפי מעשים, לא דיבורים.
זה היה שיעור כל כך משמעותי עבורי שהחלטתי ליישם אותו גם בעסקים וגם עם חברות וגם עם כל בנאדם שנכנס לחיים שלי.
מעשים, לא דיבורים. זה הופך את תהליך הסינון לכל כך הרבה יותר קל וברור. אנשים אוהבים להגיד הרבה דברים, מילים הן זולות כאמור, אבל אשכרה לעשות ולהוציא דברים לפועל, זה כבר הרבה יותר קשה. כלל ברזל בשבילי לחיים: מי שבאמת רוצה, עושה. לא מדבר, עושה.
ואיך זה קשור לדייטינג?
אם הוא באמת רוצה להכיר / להכיר אותך הוא ידאג לזה שאתם תיפגשו. הוא ישריין אותך מראש, הוא ידע לפנות זמן כשצריך ולא משנה כמה הוא עמוס בעבודה כרגע, הוא יגרום לזה לקרות כי הוא רוצה. כל דבר אחר הוא תירוץ בעיני ולא משנה מהי הסיבה – אולי הוא מנסה להיות נחמד, משאיר אותך על אש קטנה ובודק אופציות נוספות בינתיים, חושב שהוא רוצה אבל תמיד איכשהו זה לא יוצא מאלף ואחת סיבות מוצדקות ואז בפועל משקר לעצמו ונשאר לחיות בפנטזיה שהוא באמת רוצה ואילו רק… זה בטח היה קורה – בקיצור, הסיבה לא משנה. זה פילטר מאד פשוט של שחור ולבן, אין כאן אפורים באמצע ולא ישכנעו אותי אחרת.
גם ה'גיק' הגדול מכולם שמעולם לא דיבר עם בחורה, כשירצה להזמין מישהי לדייט, יעשה את מה שהוא צריך לעשות וידבר עם מי שהוא צריך לדבר כדי להזמין את הבחורה לדייט. מי שרוצה – עושה ומוצא את הזמן והדרך. מי שלא, לא. נקודה. סוף פסוק.
* זה עובד לשני הצדדים, כן?
אם את מוצאת את עצמך ממציאה תמיד תירוצים ללמה לא ואף אחד הוא לא מספיק טוב, ואיך אין כמעט גבר ששווה את המאמץ שלך, וכולם אותו שיט ואת כן יודעת ולא יודעת ואף פעם אין לך זמן ו… ו… תשאלי את עצמך האם את באמת מוכנה להכניס זוגיות לחיים שלך (התשובה היא חד משמעית בעיני). התירוצים הרי, הם תמיד שם – גם עבורנו וגם עבור אחרים.
למשל: אני לא מאמינה ב"היה לי יום סופר עמוס בעבודה".
מי שבאמת רוצה יודע להרעיף תשומת לב גם ביום העמוס ביותר וזה יכול להיות הסמס הקטן ביותר שבעיקר מראה לצד השני "חשבתי עליך" כי חשוב לו שידע. מהר מאד עשיתי לעצמי טובה והפסקתי "לעזור" להם ולעצמי לתרץ תירוצים. שפטתי הכל לפי מעשים. את עצמי ואת הצד השני.
ואפרופו מעשים, איך ידעתי מתי אני פועלת בפול גז על ניוטרל (כלומר, בהרגשה שלי חשבתי שאני באמת עושה משהו כדי לקדם עניינים אבל בפועל לא קרה כלום) לעומת עשייה אמיתית? מבחן התוצאה! אם בחוויה שלי הרגשתי שאני מתאמצת ומזיעה ובמציאות כלום לא זז, משתנה או קורה, אז אני עושה משהו כאן לא נכון, והבנתי את זה מהר יחסית (בתוספת ההבנה שסטטיסטית מהרוב כנראה לא יצא כלום אבל משהו ללא ספק חייב לצאת).
אני אתן דוגמא משיחה עם חברה טובה:
היא הורידה את האפליקציה ובמשך שבועיים דיברה עם מלא בחורים (עשייה בפול גז) אבל בפועל לא הצליחה עדיין לייצר דייט אחד(מציאות) כשאני יודעת מנסיון שזה לא אמור להיות כזה קשה (לא מדברת כרגע על דייט איכותי אלא על דייט לשם דייט). התחלתי לשאול אותה שאלות ולאט לאט התחלנו להבין יחד שאולי משהו בתהליך קבלת ההחלטות שלה יכול לקבל פרספקטיבה אחרת. ספציפית היה בחור אחד מקסים (שגם נראה טוב להסכמת שתינו) שכתב לה את הדברים הכי מתוקים והיה נראה שממש בעניין של פגישה. היא פסלה אותו על משהו שהיה כל כך שולי בעיני שכשהסברתי לה למה בדיוק אני חושבת ככה, היא התבאסה על שפספסה את ההזדמנות הזו. אין לי מושג מה היה קורה אילו היו נפגשים בסופו של דברי ואולי זה היה מתברר כדייט הגרוע בעולם, אבל מניחה שעכשיו לעולם לא נדע וזה לדעתי מקרה קלאסי של IF ONLY וחוסר מיצוי ופספוס הזדמנות שלכו תדעו מה היה קורה.
בקיצור, מעשים ומבחן התוצאה.
מאד קשה לנו לשפוט את עצמנו – האם מה שאנחנו חושבת שאנחנו עושות באמת מספק או שזה נשאר על הנייר ברמת המילים – ולכן, המציאות היא המראה הטובה ביותר. התכלס, השורה התחתונה. מעשים – מבחן התוצאה.
Miss M
אף אחד לא אוהב ספאם.
אז תדעי שאם אני כבר שולחת, עלה פוסט חדש או קרה משהו ממש מעניין.
* לא ייעשה שימוש בכתובת המייל לצרכים מסחריים כי הפרטיות שלך חשובה לי
