לפתוח אופציות

על מה פסלתי מיד (דברים שעשו לי Turn off או שחשבתי שהעידו משהו על הבנאדם שפחות דיברו אלי): תמונת פרופיל בלי חולצה, יפיופים מדי שעפים על עצמם במגרש הים תיכוני שלנו, בכללי אלה שנראו לי שעפים על עצמם יותר מדי – לא אוהבת אטיטיוד (Dick Pic) ברור(!),  ובכללי כאלה שידעתי שאין מצב בשום פנים שאוכל להימשך אליהם עם כל הכבוד לראש הפתוח שלי.

מה העברתי ימינה (גם אם התעכבתי לחשוב): על מישהו שנראה לי חמוד גם אם לא היה נראה הטייפקאסט המיידי שלי, מישהו שכתב משהו שקסם לי ויכולתי לראות את עצמי יוצאת איתו לדייט גם אם הוא לא מלך היופי ובכללי גברים שלא היו 'לא!' מובהק.

ומילה אחת על גובה, אני יודעת שזה נושא כאוב.
גובה עבורי כמעט ולא היווה פרמטר (70.1מ' + עקבים, כן?). יותר מזה, זה היה הדבר הראשון שהחלטתי שאני נפטרת ממנו בראש כי מה לעשות שאני בישראל. להגיד שזה היה קל? אשקר. להגיד שזה היה שווה את זה? לגמרי! להגיד שויתרתי על העקבים שאני כל כך אוהבת? ממש לא!

סיפור שהיה:
יום אחד (אחרי שאני והמיסטר עברנו לגור יחד) היינו בדרך ליציאה ושאלתי אותו:
אני: תגיד, זה מפריע לך כשאני על עקבים גבוהים (במצב רגיל אנחנו באותו הגובה פחות או יותר)?
הוא: לא, מה ז"א, את ניקול קידמן ואני טום קרוז.
שאני אתווכח עם זה?!
אז גם הבנתי שכל אחד אומר לעצמו את מה שהוא צריך לשמוע כדי להרגיש בסבבה ובנוח עם עצמו (מדברת עלי לא עליו) ואם אני ניקול קידמן, אז אני ניקול קידמן. אגב, תמיד חשבתי שאנחנו פאוור קאפל עוד לפני שהוא העלה את עניין הסלבס (אם אפשר לקחת רגע של חוסר צניעות).

ולסיכום,זה קשה, קשה מאד. אני יודעת.
ולמרות שהסינון (בטינדר בעיקר) הוא על בסיס מראה חיצוני, אני זוכרת שהשתדלתי להזכיר לעצמי שזה כולה סלייד ימינה ויכול להיות שבכלל לא יקרה מזה כלום. יותר נכון, סטטיסטית כנראה לא יצא מזה שומדבר, אבל שווה לפתוח את האופציה. ניסיתי להזכיר לעצמי שסלייד אחד ימינה לא מחייב אותי לכלום גם אם אח"כ אתחרט. ניסיתי להזכיר לעצמי שאולי הבחור שהסלדתי עכשיו ימינה
ואני רחוקה מלהיות סגורה עליו, אולי פתאום יכתוב לי משהו מקסים שיעלה בי חיוך… ואולי עדיין לא אפגש איתו, אבל לרגע אחד הוא נגע בי וחימם לי את הלב.

בקיצור, נכנסתי לעסקי פתיחת האופציות.
מה אעשה איתן בהמשך ואיך אמשיך לסינון הבא בפרק הבא.

Miss M